לפני תיקון 190, פטור בגובה “הקצבה המזכה” הוענק רק לקצבת שארים שנתקבלה מכוח הסכם קיבוצי או חוק. הודות לתיקון 190, הגדרת הפטור הורחבה והיא כוללת כיום פטור לכל שאר ולקצבת שארים מכל מקור. 

לפני תיקון 190, שיעור הפטור המרבי על “קצבה מזכה” היה 35%. לפי כך, הפטור המקסימלי בשנת 2012 עמד על 2,866 ₪. הפטור הוענק לנכים עם שיעור נכות של 75% ומעלה ולמי שהגיע לגיל פרישה. החל משנת 2012, הפטור נקשר לנוסח החדש של “נוסחת השילוב” (יפורט בהמשך) ואל הנוסח הזה יתווסף פטור אשר יגדל במהלך השנים.

עד לתיקון 190, לא הייתה בידכם האפשרות לבצע פריסת מס בגין הפרשי קצבה וההפרשים הללו נחשבו כהכנסה שחייבת במיסוי ביום בו התקבלו. תיקון 190 הביא בשורה בתחום של פריסת הפרשי קצבה – כיום הוא מאפשר לפרוס הפרשי קצבה למספר שנים בגינן שולמו – עד ל-6 שנות פריסה בנוסף להקטנה של תשלום המס. התיקון הייחודי הזה נכנס לתוקף מה-1.1.2011.

עד לתיקון 190, מי שקיבל מענק פרישה בנוסף לקצבה המשולמת בשל פרישה, לרבות 15 השנים שקדמו לתחילת תשלומי הקצבה, קיבל פטור לפי “נוסחת השילוב” בנוסח הישן שלה על פיו:

1. סכום מענק הפטור התחלק בסך שנות העבודה בגינו נתקבל, לפי פקודת מס הכנסה. הפטור חושב לפי מנגנון הפחתה לפי פרק הזמן שחלף מקבלת המענק, כלומר מענק פטור לכל שנה. 
2. מענק פטור לכל שנה יחד עם סכום הקצבה המזכה החודשית היווה את הסכום הכולל של הקצבה החודשית.
3. סכום הכסף הכולל בניכוי תקרת הקצבה המזכה החודשית היווה את ההפרש על פיו נקבע גובה המס.

1. שינויים בפטור בשל “קצבה מוכרת”

לפני התיקון הנוכחי, “קצבה מוכרת” הוגדרה כחלק מקצבה המשולמת מפוליסת קצבה או מקרן פנסיה חדשה. החלק הזה בעצם נבע מ”תשלומי מעביד” אשר חויבו במס בידי העובד כאשר הם הופקדו (זקיפה בשל חריגה מהתקרה) או סכומים שבגינם המפקיד לא היה זכאי לניכוי מהכנסה חייבת. לפני התיקון הפטור היה מותנה בביצוע “נוסחת השילוב” והוא לא עמד לבדו; פירוש הדבר הוא שניתן היה לקבל פטור אחד בלבד – “הקצבה המוכרת” או 35% מהקצבה המזכה – לפי הסכום הגבוה מבין השניים.

לאחר תיקון 190, השתנתה ההגדרה של “קצבה מוכרת” – ההגדרה של “קצבה מוכרת” כיום היא חלק מקצבה המשולמת מקרן פנסיה חדשה או מפוליסת קצבה הנובע מתשלומי מעביד אשר חויבו במס בידי העובד בעת הפקדתם (זקיפה בשל חריגה מהתקרה) או סכומים שהמפקיד לא היה זכאי להטבות מס בגינם. 

פירוש הדבר הוא שפטור ממס יהיה עצמאי ללא התניות וזהו השינוי המהותי שהביא תיקון 190 עבור פורשים. מגיל 60 והלאה, תוכלו להוון באופן חד פעמי את ה”קצבה המוכרת” שלכם תוך תשלום מס בשיעור 15% על הרווחים שנצברו בקופה בלבד.

כאמור, פטור על קצבה ניתן לפורשים בעת הגעתם לגיל פרישה (קצבה מזכה) או כאשר הם מגיעים לגיל 60 (קצבה מוכרת). לפי הכללים שנקבעו בתחום מיסוי כספי פרישה, פורשים שקצבתם אינה נמוכה מקצבת המינימום שנקבעה בתקנות (כ-4,350 ₪ בשנת 2012) יכולים להוון, כלומר למשוך, את העודף מעל המינימום הזה כסכום חד פעמי. 

הודות לתיקון 190 ניתן יהיה להוון את סכום הקצבה העולה על קצבת המינימום כאשר מקור הפטור יהיה:

• • יתרת הפטור ברובד א
  • הפטור הנוסף של רובד ב
  • הקצבה המוכרת בניכוי מס רווחי הון (תקף למס רווחי הון על מרכיב הרווחים בלבד).

יש לציין כי הפטור ממס מוגבל ביתר הפטור להיוון כפול מקדם ההיוון שעומד על 180.

לא ניתן לבצע משיכה ישירה מקופת גמל לא משלמת לקצבה, אלא אם כן מדובר על משיכת כספי פיצויים. את הכספים הללו יש להעביר לקופת גמל משלמת לקצבה ולבצע את המשיכה ממנה. כדי להקל על אלו שיש להם סכומים נמוכים יחסית נקבע כי מי שהגיע לגיל פרישה (אישה – 62, גבר – 67) ולא משולמת לו/לה פנסיה מקופה שאינה קרן פנסיה תקציבית או קרן פנסיה ותיקה, או מי שמשולמת לו קצבה בסכום העולה על סכום הקצבה המינימלי שנקבע בחוק, יוכל למשוך כספים מקופה לא משלמת לקצבה במקרה שבו סך הכספים בקופות גמל שאינן משלמות לקצבה אם סך הכסף שלו בקופות גמל מהסוג הזה אינו עולה על “סכום צבירה מזערי” (כ-90,000 ₪, נכון ל-2012).

לפי תיקון 190 ניתן להשאיר כחיסכון את כל כספי הפיצויים ההוניים, וזאת לאחר חישוב המס תוך העברת הכספים לחשבון חדש. בנוסף, ניתן למשוך את הכספים הללו בכל עת, תוך ניכוי מס בגובה של 25% מהרווחים הריאליים. האופציה הזו ניתנת למי שפרש לגמלאות החל מיום 18/11/2010 ואילך. בכך תיקון 180 החזיר את המצב שהיה בתוקף בתחום הזה עד לשנת 2010.